שלומי היה בחור צעיר ורציני, שנראה טרוד מאד כשהגיע אלי לקליניקה בפעם הראשונה.
כבר בשיחת הטלפון הבהיר לי כי הוא מצפה מהרפלקסולוגיה שתפטור אותו לחלוטין מהסינוסיטיס שהוא מרבה לסבול ממנו.
הציפורן החודרנית בבהונותיו והזינוקים שהוא קפץ כשנגעתי לו בקצות האצבעות הבהירו לי מעבר לכל ספק שאכן הבחור סובל מדלקת חריפה במערות אפו.
כידוע, סינוסיטיס נובע בדרך כלל גם מתזונה לקויה.
הסברתי לשלומי, תוך כדי עיסוי של כפות רגליו, שיש מזונות שעליו להימנע מהם, על מנת שהדלקת לא תחזור.
שלומי הביט בי בחשד והתאונן:
"אבל אמרת לי בטלפון שהרפלקסולוגיה תעזור. מה פתאום עכשיו את מוסיפה לי עניינים של אוכל?"
השבתי לו כי הרפלקסולוגיה אכן תנקה את גופו מרעלים ותרפא את הדלקת. אבל איני יכולה להבטיח לו בריאות נצחית כל עוד הוא מעמיס על המערכת שלו פסולת רעילה.
"אז מה אסור לי לאכול?" שאל שלומי בחשש.
נתתי לו רשימה: מוצרי חלב פרה, אוכל מטוגן,קמח לבן...
"אבל זה מה שאני תמיד אוכל בעבודה: פלאפל, פיצה ובורקס! איך נראה לך שאני אעמוד בזה???" באה התגובה.
הסברתי לו ביתר אריכות על הנזקים של הג'אנק פוד ושפשוט אין לו ברירה אם הוא רוצה להיפטר מהסינוסיטיס אחת ולתמיד.
שלומי יצא מהטיפול בפנים מאוכזבות והאמת היא שלא ציפיתי לראות אותו שוב. ידעתי שבאמת יהיה לו קשה להקפיד על האוכל.
אבל הוא חזר.
וסיפר לי איך בגבורה רבה התאפק לא לקנות את המאכלים עתירי השומן והטראנס ובמקומם אכל ירקות טריים ואוכל ביתי... והעיקר - שהוא התחיל לסבול פחות מהסינוסיטיס!
לקח לנו זמן של חמישה טיפולים עד ששלומי כבר הרגיש נקי כמעט לחלוטין מהנזלת המטרידה.
בטיפול האחרון, כשעבדתי על הרפלקס של הבטן שלו, התחיל פתאום שלומי לצחוק.
זה היה צחקוק קטן, ושלומי מיד התנצל ואמר שאין לו מושג למה הוא צוחק...
חייכתי לעצמי, כי זו הייתה פעם ראשונה שפניו הרציניות הוארו בחיוך.
אחרי דקה שוב נפלט לו צחוק... ועוד אחד... עד שהוא הפך למבול מטורף של צחוק, חסר-שליטה לגמרי!
גם אני נדבקתי וצחקתי ושנינו התפקענו מצחוק במשך כמה דקות.
"אני חייב טישו..." התפתל שלומי בצחוקו ומיד הושטתי לו חבילה של ממחטות נייר.
שלומי קינח את אפו וצחק... צחק וקינח, קינח וצחק, עד שלבסוף נשם עמוקות ובישר לי נדהם:
"וואו! אני מרגיש שפתאום אני יכול לנשום...".
הנזלת נעלמה לחלוטין, הצחוק פסק ושלומי קם המום מהתופעה המוזרה שזה עתה הוא חווה.
הוא דיווח לי אחרי חודש שברוך ה' הנזלת לא חזרה לו ושהוא ממשיך להקפיד על תזונה בריאה ומרגיש הרבה יותר טוב גם בכל שאר האספקטים של חייו.
על זאת כנראה נאמר: הצחוק יפה לבריאות...
כבר בשיחת הטלפון הבהיר לי כי הוא מצפה מהרפלקסולוגיה שתפטור אותו לחלוטין מהסינוסיטיס שהוא מרבה לסבול ממנו.
הציפורן החודרנית בבהונותיו והזינוקים שהוא קפץ כשנגעתי לו בקצות האצבעות הבהירו לי מעבר לכל ספק שאכן הבחור סובל מדלקת חריפה במערות אפו.
כידוע, סינוסיטיס נובע בדרך כלל גם מתזונה לקויה.
הסברתי לשלומי, תוך כדי עיסוי של כפות רגליו, שיש מזונות שעליו להימנע מהם, על מנת שהדלקת לא תחזור.
שלומי הביט בי בחשד והתאונן:
"אבל אמרת לי בטלפון שהרפלקסולוגיה תעזור. מה פתאום עכשיו את מוסיפה לי עניינים של אוכל?"
השבתי לו כי הרפלקסולוגיה אכן תנקה את גופו מרעלים ותרפא את הדלקת. אבל איני יכולה להבטיח לו בריאות נצחית כל עוד הוא מעמיס על המערכת שלו פסולת רעילה.
"אז מה אסור לי לאכול?" שאל שלומי בחשש.
נתתי לו רשימה: מוצרי חלב פרה, אוכל מטוגן,קמח לבן...
"אבל זה מה שאני תמיד אוכל בעבודה: פלאפל, פיצה ובורקס! איך נראה לך שאני אעמוד בזה???" באה התגובה.
הסברתי לו ביתר אריכות על הנזקים של הג'אנק פוד ושפשוט אין לו ברירה אם הוא רוצה להיפטר מהסינוסיטיס אחת ולתמיד.
שלומי יצא מהטיפול בפנים מאוכזבות והאמת היא שלא ציפיתי לראות אותו שוב. ידעתי שבאמת יהיה לו קשה להקפיד על האוכל.
אבל הוא חזר.
וסיפר לי איך בגבורה רבה התאפק לא לקנות את המאכלים עתירי השומן והטראנס ובמקומם אכל ירקות טריים ואוכל ביתי... והעיקר - שהוא התחיל לסבול פחות מהסינוסיטיס!
לקח לנו זמן של חמישה טיפולים עד ששלומי כבר הרגיש נקי כמעט לחלוטין מהנזלת המטרידה.
בטיפול האחרון, כשעבדתי על הרפלקס של הבטן שלו, התחיל פתאום שלומי לצחוק.
זה היה צחקוק קטן, ושלומי מיד התנצל ואמר שאין לו מושג למה הוא צוחק...
חייכתי לעצמי, כי זו הייתה פעם ראשונה שפניו הרציניות הוארו בחיוך.
אחרי דקה שוב נפלט לו צחוק... ועוד אחד... עד שהוא הפך למבול מטורף של צחוק, חסר-שליטה לגמרי!
גם אני נדבקתי וצחקתי ושנינו התפקענו מצחוק במשך כמה דקות.
"אני חייב טישו..." התפתל שלומי בצחוקו ומיד הושטתי לו חבילה של ממחטות נייר.
שלומי קינח את אפו וצחק... צחק וקינח, קינח וצחק, עד שלבסוף נשם עמוקות ובישר לי נדהם:
"וואו! אני מרגיש שפתאום אני יכול לנשום...".
הנזלת נעלמה לחלוטין, הצחוק פסק ושלומי קם המום מהתופעה המוזרה שזה עתה הוא חווה.
הוא דיווח לי אחרי חודש שברוך ה' הנזלת לא חזרה לו ושהוא ממשיך להקפיד על תזונה בריאה ומרגיש הרבה יותר טוב גם בכל שאר האספקטים של חייו.
על זאת כנראה נאמר: הצחוק יפה לבריאות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה