היום אני מבינה שכמה חודשים לפני הטיפול הראשון שלי בהילה
הקב"ה שלח אלי את לאה (כמובן שם בדוי) כדי להעניק לי כמה כלים שעוד לא הכרתי.
לאה הגיעה אלי אחרי חקירות שתי וערב שעשתה לי בטלפון, היכן למדתי, האם אני מטפלת בהילינג ומי המדריך הרוחני שלי שאיתו אני מתָקשרת וגם, מה אני עושה כדי לאבחן.
ברגע הראשון הרגשתי לא נעים וכמעט טרקתי לה את הטלפון, שתחפש מישהו אחר.
אבל מיד התעשתתי ועניתי לה, שבטיפולי הילינג אני לא מתקשרת ולא מאבחנת, אלא רק משמשת כצינור להעברת אנרגיה ותו לא.
כנראה שזה מצא חן בעיניה, כי בסופו של דבר היא הגיעה אלי, ואפילו ביקשה סדרת טיפולים.
מעט חששתי מהטיפול הראשון בה, כי הייתה לי הרגשה שהיא תולה בי תקוות גדולות מדי.
וגם, לא נעים לומר, היא המטופלת הראשונה מזה שנים שבאה לטיפול הילינג בלבד. כולן תמיד רוצות עיסוי, או רפלקסולוגיה, או שיאצו, ומתוך זה אני גם גולשת להילינג בלי לשים לב.
ועכשיו מה? שעה שלמה אעבור לה על כל הצ'אקרות? כבר כמעט שכחתי את המיומנות הזאת...
אבל לאה הגיעה. נשכבה על מיטת הטיפולים ואני התפללתי לריבונו של עולם, שיצילני מן הביזיון ויעביר דרכי אל לאה את מה שהיא זקוקה לו.
בהתחלה ניסיתי לסרוק לה את השדה האנרגטי, אבל חשתי מדי נרגשת וחסרת-ביטחון. הידיים שלי נמשכו כמו מגנטים אל כפות רגליה. ביקשתי מלאה רשות להתחיל עם קצת רפלקסולוגיה, כי עבורי זהו שער הכניסה לגוף.
לאה הנהנה, והתחלתי את עבודתי הרגילה, עם פחות לחיצות ויותר העברות של חום כלפי מעלה.
ואז פתאום נזכרתי בלחיצות העדינות והאנרגטיות של ג'ין שין ג'טסו שלמדתי לפני יותר מעשור, וידעתי בתוכי שזה מה שיתאים לה.
ידי הובילו אותי לאורך מסלולי האנרגיה של גופה ונכנסתי לשלווה של נשימות עמוקות ומיוחדות.
הטיפול נע בין הלחיצות על המסלולים ובין מגע עדין בשבע הצ'אקרות של לאה.
כעבור שעה לאה פקחה את עיניה והביטה בי נפעמת:
"וואו! אף פעם לא חוויתי כזה טיפול עוצמתי! כאילו הקב"ה טיפל בי בעצמו..." ופצחה בתיאור של כל הצבעים שראתה מול עיניה לאורך הטיפול.
"מתי קובעים לפעם הבאה?" שאלה בשקיקה.
בפעם הבאה שטיפלתי בה, נכנסתי כבר יותר בביטחון לטיפול, שוב דרך כפות הרגליים.
בטיפול הזה התחלתי לפטפט עם ה' בתוכי: "מה הנקודה הבאה שעלי לגעת בה? וכמה זמן?" עצמתי את עיני, נשמתי עמוק, והיה נדמה לי שאני שומעת: "בצד הפנימי של הברכיים, תשע נשימות עמוקות..."
כך עברתי מאזור לאזור, מאיבר לאיבר, עד שמצאתי את עצמי אוחזת בכתפיה ומקרינה לתוכן אור חמים.
פתאום שמעתי קול נעים ונמוך מדבר אל לאה ואומר לה: "חזקי ואמצי בתי היקרה, אני תומך בך כל הזמן..."
פקחתי עיניים בבהלה והבטתי בפניה של לאה, לראות אם אולי היא אמרה את המשפט המוזר הזה.
אבל לאה נראתה שקועה במצב מדיטטיבי עמוק ופיה היה סגור.
"רק שאני לא מתחילה לדמיין קולות" חשבתי לעצמי בדאגה...
הטיפול הסתיים ולאה שוב פקחה עיניים נרגשות.
"כשהיית בכתפיים שלי", אמרה לי, "הרגשתי את הנוכחות של אבא שלי, שנפטר לפני שנה. ממש נוכחות חזקה, כאילו הוא פה!" חשבתי שאני מתעלפת ומיד התיישבתי. סיפרתי לה על המשפט ששמעתי לפני כן: "חזקי ואמצי בתי היקרה, אני תומך בך כל הזמן..."
לאה הנהנה בראשה כאילו בדיוק לזה ציפתה והודתה לי במילים חמות:
"זו בדיוק השפה של אבא שלי, ואין לי ספק שהוא העביר לי מסר דרכך. זה בא לי בדיוק בזמן, בדיוק המילים שהייתי זקוקה להן בתקופה הספציפית הזאת! ואגב, הטיפול היום היה ממש מדויק ושחרר לי את האזורים התפוסים..."
החוויה שהייתה לי בטיפול הזה הותירה אותי עם התרגשות גדולה מצד אחד, אך גם עם חששות כבדים שאני מתחילה לדמיין קולות... נזכרתי בסרט "רוח רפאים" ובוופי גולדברג המצחיקה בתור המדיום שמתקשרת עם העולם הבא...
לפני שלאה עזבה את הקליניקה היא אמרה לי בטון אמהי: "נעמה, כדאי שתסמכי על התחושות שלך ותקשיבי להן!"
"מי יודע מה יהיה בטיפול הבא?" תהיתי ביני לביני.
את התשובה המדהימה, שלגמרי הפילה אותי לקרשים, אשתדל לכתוב בעז"ה בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה