יום שני, 23 בנובמבר 2015

אמאל'ה, גילגול!



לאה באה לסדרת טיפולי הילינג.
אחרי החוייה שהייתה לי איתה בטיפול הקודם הרגשתי יותר משוחררת והרשיתי לעצמי להקשיב במין סוג של קשב שלא חוויתי מעולם.
כל טיפול היה שונה מקודמו. בכל פעם צץ עניין אחר.
בתחילת כל טיפול עיסיתי עם כפות הרגלים ומשם נכנסתי לעולם חדש ובלתי צפוי.
בטיפול השני ידי נמשכו לעבוד על אזור הצוואר שלה.
עצמתי עיניים, נשמתי עמוק ולחצתי בעדינות על החוליות הצוואריות.
ואז פתאום...  ראיתי מול עיני העצומות תמונות כמו מחזיון תעתועים:
ילדה שחורה, קטנה ועירומה, נגררת בגסות עם חבל שקשור סביב צווארה על ידי אדם מבוגר.
היא נופלת וכושלת והגבר מקים אותה במכות אכזריות, והיא, המסכנה, נחנקת ומחרחרת כשהחבל מתהדק על צווארה.
זו הייתה חוויה קשה מאד. יכולתי לחוש על בשרי את תחושת החנק וחוסר האונים.
מה אני יכולה לעשות ריבונו של עולם? שאלתי בליבי.
והתשובה באה ברורה: היי איתה שם, במקום הזה. הורידי ממנה את החבל ונחמי אותה.
פעלתי כמו מתוך טראנס, בלי לחשוב יותר מדי.
ראיתי את עצמי מגיעה למקום בו הושפלה הילדה האומללה עד עפר.
שחררתי את החבל מצווארה, ליטפתי וחיבקתי אותה. נתתי לה לשתות מים ובמשך דקות ארוכות עמדתי איתה וסיפקתי לה חום ואהבה.
סרקתי שוב את אזור הצוואר של לאה, עם יד שמאל הקולטת, ויכולתי לחוש עכשיו פעימות רגילות של אנרגיה זורמת בחופשיות. נשמתי לרווחה.

כשהסתיים הטיפול היססתי אם לשתף את לאה בתמונה המזעזעת שראיתי,
אבל החלטתי שאין לי מה להפסיד וסיפרתי לה.
לאה הנהנה בראשה ולא הייתה מופתעת כלל:
"כן, כן", אמרה, "אני יודעת שהייתי לפני כמה גילגולים באפריקה... זה לגמרי מתחבר לי..."
היא גם דיווחה שלפני שהגעתי לצווארה היא חשה שם מועקה כבדה, ועכשיו אחרי הטיפול הרגישה שחרור עוצמתי מאד והרבה רוך.

הדהים אותי באיזו מטופלת זכיתי. לא בכל יום פוגשים מטופלת כזו רוחנית!
בהמשך, כשהטיפולים בהילה התקדמו, סיפורים שלה על תמונות שעלו במהלך הטיפול מחיים קודמים כבר נשמעו לי כעניין שיגרתי. כי כמו שאמרתי, לאה הייתה מעין הכנה לטיפולים בהילה.

המקרה הראשון שחוויתי עם לאה הזכיר לי את דודתי המנוחה גרטי יורגנסן-מאייר מגרמניה,
אשר פיתחה שיטת טיפול ייחודית: בעזרת החזרת מטופליה לגלגול הקודם שלהם, פטרה אותם ממיחושים וממחלות פיזיות לחלוטין.
כשהתארחתי אצלה בירח הדבש שלי לפני עשרים שנה ושמעתי ממנה על הצלחותיה,
ניסיתי לשכנע אותה שתגלה לי לפחות סוד קטנטן מהדרך בה היא גורמת לאנשים רציונאליים שסובלים ממיגרנה חזקה לראות את עצמם פתאום בגלגול קודם שלהם.
גרטי הייתה אישה מקצועית וקשוחה, ולצערי לקחה איתה את סודה לקבר.
כל מה שהסכימה אז היה להסביר לי, שכמעט כל כאב כרוני או מחלה מטרידה נובעים בעצם מטראומה בגיל צעיר, או מחוויה קשה באחד מהגלגולים הקודמים.
העניין הזה כבר נזכר עוד הרבה לפני שגרטי, ששרדה את השואה, נולדה, בספרי קבלה ובתרבויות רבות, במזרח הרחוק וגם אצל שכנינו הדרוזים.

לשמחתי ולמזלי, סיפקו לי לאה והילה הזדמנות פז לחוות משהו מהתחום המופלא הזה
ואני אסירת תודה על כך.



יום חמישי, 12 בנובמבר 2015

ההקדמה לטיפולים בהילה

היום אני מבינה שכמה חודשים לפני הטיפול הראשון שלי בהילה
הקב"ה שלח אלי את לאה (כמובן שם בדוי) כדי להעניק לי כמה כלים שעוד לא הכרתי.

לאה הגיעה אלי אחרי חקירות שתי וערב שעשתה לי בטלפון, היכן למדתי, האם אני מטפלת בהילינג ומי המדריך הרוחני שלי שאיתו אני מתָקשרת וגם, מה אני עושה כדי לאבחן.
ברגע הראשון הרגשתי לא נעים וכמעט טרקתי לה את הטלפון, שתחפש מישהו אחר.
אבל מיד התעשתתי ועניתי לה, שבטיפולי הילינג אני לא מתקשרת ולא מאבחנת, אלא רק משמשת כצינור להעברת אנרגיה ותו לא.
כנראה שזה מצא חן בעיניה, כי בסופו של דבר היא הגיעה אלי, ואפילו ביקשה סדרת טיפולים.

מעט חששתי מהטיפול הראשון בה, כי הייתה לי הרגשה שהיא תולה בי תקוות גדולות מדי.
וגם, לא נעים לומר, היא המטופלת הראשונה מזה שנים שבאה לטיפול הילינג בלבד. כולן תמיד רוצות עיסוי, או רפלקסולוגיה, או שיאצו, ומתוך זה אני גם גולשת להילינג בלי לשים לב.
ועכשיו מה? שעה שלמה אעבור לה על כל הצ'אקרות? כבר כמעט שכחתי את המיומנות הזאת...

אבל לאה הגיעה. נשכבה על מיטת הטיפולים ואני התפללתי לריבונו של עולם, שיצילני מן הביזיון ויעביר דרכי אל לאה את מה שהיא זקוקה לו.
בהתחלה ניסיתי לסרוק לה את השדה האנרגטי, אבל חשתי מדי נרגשת וחסרת-ביטחון. הידיים שלי נמשכו כמו מגנטים אל כפות רגליה. ביקשתי מלאה רשות להתחיל עם קצת רפלקסולוגיה, כי עבורי זהו שער הכניסה לגוף.
לאה הנהנה, והתחלתי את עבודתי הרגילה, עם פחות לחיצות ויותר העברות של חום כלפי מעלה.
ואז פתאום נזכרתי בלחיצות העדינות והאנרגטיות של ג'ין שין ג'טסו שלמדתי לפני יותר מעשור, וידעתי בתוכי שזה מה שיתאים לה.
ידי הובילו אותי לאורך מסלולי האנרגיה של גופה ונכנסתי לשלווה של נשימות עמוקות ומיוחדות.
הטיפול נע בין הלחיצות על המסלולים ובין מגע עדין בשבע הצ'אקרות של לאה.

כעבור שעה לאה פקחה את עיניה והביטה בי נפעמת:
"וואו! אף פעם לא חוויתי כזה טיפול עוצמתי! כאילו הקב"ה טיפל בי בעצמו..." ופצחה בתיאור של כל הצבעים שראתה מול עיניה לאורך הטיפול. 
"מתי קובעים לפעם הבאה?" שאלה בשקיקה.

בפעם הבאה שטיפלתי בה, נכנסתי כבר יותר בביטחון לטיפול, שוב דרך כפות הרגליים.
בטיפול הזה התחלתי לפטפט עם ה' בתוכי: "מה הנקודה הבאה שעלי לגעת בה? וכמה זמן?" עצמתי את עיני, נשמתי עמוק, והיה נדמה לי שאני שומעת: "בצד הפנימי של הברכיים, תשע נשימות עמוקות..."
כך עברתי מאזור לאזור, מאיבר לאיבר, עד שמצאתי את עצמי אוחזת בכתפיה ומקרינה לתוכן אור חמים.
פתאום שמעתי קול נעים ונמוך מדבר אל לאה ואומר לה: "חזקי ואמצי בתי היקרה, אני תומך בך כל הזמן..."
פקחתי עיניים בבהלה והבטתי בפניה של לאה, לראות אם אולי היא אמרה את המשפט המוזר הזה.
אבל לאה נראתה שקועה במצב מדיטטיבי עמוק ופיה היה סגור.
"רק שאני לא מתחילה לדמיין קולות" חשבתי לעצמי בדאגה...

הטיפול הסתיים ולאה שוב פקחה עיניים נרגשות.
"כשהיית בכתפיים שלי", אמרה לי, "הרגשתי את הנוכחות של אבא שלי, שנפטר לפני שנה. ממש נוכחות חזקה, כאילו הוא פה!" חשבתי שאני מתעלפת ומיד התיישבתי. סיפרתי לה על המשפט ששמעתי לפני כן: "חזקי ואמצי בתי היקרה, אני תומך בך כל הזמן..."
לאה הנהנה בראשה כאילו בדיוק לזה ציפתה והודתה לי במילים חמות:
"זו בדיוק השפה של אבא שלי, ואין לי ספק שהוא העביר לי מסר דרכך. זה בא לי בדיוק בזמן, בדיוק המילים שהייתי זקוקה להן בתקופה הספציפית הזאת! ואגב, הטיפול היום היה ממש מדויק ושחרר לי את האזורים התפוסים..."

החוויה שהייתה לי בטיפול הזה הותירה אותי עם התרגשות גדולה מצד אחד, אך גם עם חששות כבדים שאני מתחילה לדמיין קולות... נזכרתי בסרט "רוח רפאים" ובוופי גולדברג המצחיקה בתור המדיום שמתקשרת עם העולם הבא...
לפני שלאה עזבה את הקליניקה היא אמרה לי בטון אמהי: "נעמה, כדאי שתסמכי על התחושות שלך ותקשיבי להן!"

"מי יודע מה יהיה בטיפול הבא?" תהיתי ביני לביני.
את התשובה המדהימה, שלגמרי הפילה אותי לקרשים, אשתדל לכתוב בעז"ה בפוסט הבא.


יום רביעי, 11 בנובמבר 2015

על סינוסיטיס וצחוק

שלומי היה בחור צעיר ורציני, שנראה טרוד מאד כשהגיע אלי לקליניקה בפעם הראשונה.
כבר בשיחת הטלפון הבהיר לי כי הוא מצפה מהרפלקסולוגיה שתפטור אותו לחלוטין מהסינוסיטיס שהוא מרבה לסבול ממנו.
הציפורן החודרנית בבהונותיו והזינוקים שהוא קפץ כשנגעתי לו בקצות האצבעות הבהירו לי מעבר לכל ספק שאכן הבחור סובל מדלקת חריפה במערות אפו.
כידוע, סינוסיטיס נובע בדרך כלל גם מתזונה לקויה.
הסברתי לשלומי, תוך כדי עיסוי של כפות רגליו, שיש מזונות שעליו להימנע מהם, על מנת שהדלקת לא תחזור.
שלומי הביט בי בחשד והתאונן:
"אבל אמרת לי בטלפון שהרפלקסולוגיה תעזור. מה פתאום עכשיו את מוסיפה לי עניינים של אוכל?"
השבתי לו כי הרפלקסולוגיה אכן תנקה את גופו מרעלים ותרפא את הדלקת. אבל איני יכולה להבטיח לו בריאות נצחית כל עוד הוא מעמיס על המערכת שלו פסולת רעילה.
"אז מה אסור לי לאכול?" שאל שלומי בחשש.
נתתי לו רשימה: מוצרי חלב פרה, אוכל מטוגן,קמח לבן...
"אבל זה מה שאני תמיד אוכל בעבודה: פלאפל, פיצה ובורקס! איך נראה לך שאני אעמוד בזה???" באה התגובה.
הסברתי לו ביתר אריכות על הנזקים של הג'אנק פוד ושפשוט אין לו ברירה אם הוא רוצה להיפטר מהסינוסיטיס אחת ולתמיד.
שלומי יצא מהטיפול בפנים מאוכזבות והאמת היא שלא ציפיתי לראות אותו שוב. ידעתי שבאמת יהיה לו קשה להקפיד על האוכל.
אבל הוא חזר.
וסיפר לי איך בגבורה רבה התאפק לא לקנות את המאכלים עתירי השומן והטראנס ובמקומם אכל ירקות טריים ואוכל ביתי... והעיקר - שהוא התחיל לסבול פחות מהסינוסיטיס!
לקח לנו זמן של חמישה טיפולים עד ששלומי כבר הרגיש נקי כמעט לחלוטין מהנזלת המטרידה.
בטיפול האחרון, כשעבדתי על הרפלקס של הבטן שלו, התחיל פתאום שלומי לצחוק.
זה היה צחקוק קטן, ושלומי מיד התנצל ואמר שאין לו מושג למה הוא צוחק...
חייכתי לעצמי, כי זו הייתה פעם ראשונה שפניו הרציניות הוארו בחיוך.
אחרי דקה שוב נפלט לו צחוק... ועוד אחד... עד שהוא הפך למבול מטורף של צחוק, חסר-שליטה לגמרי!
גם אני נדבקתי וצחקתי ושנינו התפקענו מצחוק במשך כמה דקות.
"אני חייב טישו..." התפתל שלומי בצחוקו ומיד הושטתי לו חבילה של ממחטות נייר.
שלומי קינח את אפו וצחק... צחק וקינח, קינח וצחק, עד שלבסוף נשם עמוקות ובישר לי נדהם:
"וואו! אני מרגיש שפתאום אני יכול לנשום...".
הנזלת נעלמה לחלוטין, הצחוק פסק ושלומי קם המום מהתופעה המוזרה שזה עתה הוא חווה.
הוא דיווח לי אחרי חודש שברוך ה' הנזלת לא חזרה לו ושהוא ממשיך להקפיד על תזונה בריאה ומרגיש הרבה יותר טוב גם בכל שאר האספקטים של חייו.

על זאת כנראה נאמר: הצחוק יפה לבריאות...