י' אלול תשע"א. 9/9/2011
סופסוף הגעתי לטפל בהילה, שבעצם ביקשה הרגעה בעקבות ההלם על בשורת הסרטן השוכן בגופה ועל חומרת המצב.
שמתי ברקע מבער עם שמן לבונה, הידוע בסיועו לשלווה ולמדיטציה, והתחלתי לעשות להילה רפלקסולוגיה עדינה מאד ומלטפת.
כשהתחלתי להעביר לה אנרגיה חמה ושוטפת דרך כפות הרגלים, היא אמרה פתאום שהיא מרגישה חום נעים עולה במעלה רגליה, אך נתקל בהתנגדות באזור הבטן.
עברתי לשבת לצידה והנחתי את ידי בנקודות ג'ין שין בכתף ובירך.
בהסכמתה, התחלתי לעבוד עם דימיון מודרך.
לא ממש ידעתי מה אוציא מפי. התפללתי לקב"ה שינחה אותי מה להגיד והמילים כמו קלחו מעצמן;
כיוונתי אותה להביט פנימה לאזור החסום והמתנגד ולתאר לי מה היא רואה.
הילה ראתה מערות.
עצמתי את עיני וראיתי בדימיוני יצורים מפלצתיים ועתיקי-יומין ששכנו המערות הללו, מלאי אבק ומזקינים, עם עיניים מאד מסכנות.
הדרכתי אותה שתדמיין שמש באזור מקלעת השמש, שזורחת ומאירה את המערות החשוכות עם היצורים שאולי הפחידו אותה, שתביט להם בעיניים, תקבל אותם באהבה ותיפרד מהם לשלום.
הילה אכן נפרדה מהם, לא בקלות.
ואז התחיל לכאוב לה מאד באזור הכבד.
שם היא ראתה והרגישה את היצור הכי מפחיד ואלים.
גם אני ראיתי אותו מול עיני: מעין תמנון שחור ושעיר, עם המון רגליים מתפתלות, שאחוזות באיברים בסביבה ומהודקות אליהם בחוזקה.
נלחמנו בו בכל הכוח:
הדרכתי אותה לעמוד מולו ולהרגיש את כל הכוח והעוצמה של התפילות שכולם מתפללים עבורה, ושתעקור לו רגל אחר רגל ותנתק אותו מכל איבר שהוא נאחז בו בתוכה, שתמיס אותו עם העוצמה של האור החזק שעכשיו נמצא בה.
אמרתי לה שעלולים לעלות מתוכה רגשות, תמונות ומחשבות, שהיא יכולה להוציא בנשיפות ובבכי.
הילה ממש נכנסה לאקסטזה, התנשפה ובכתה, ויחד צעקנו לדבר הזה שיצֵא, כמו דיבוק!
לבסוף, אחרי שעה ארוכה של מכאובים ומאמץ - הוא יצא, ברוך ה'.
זו הייתה הפעם הראשונה בה ניקינו את הכבד.
הילה שכבה לנוח ולהתאושש מהחוויה, שתיארה אותה כמו לידה...
(גם אני התרגשתי מאד וישבתי לנשום עמוק על כיסא לצידה)
היא אמרה שהרבה כעס יצא ממנה, כעס של שנים, שקשור לחוויה שעברה בילדותה.
לדבריה היא הרגישה כבר שנים שהכעס הזה נמצא בה, אבל מעולם לא היה לו שם, והוא בא רק בהבזקים.
עכשיו היא ראתה אותו במלואו ונפטרה ממנו לשלום.
כעבור יומיים באתי שוב אל הילה:
י"ב אלול 11/9
גם הפעם התחלנו מכפות הרגליים ועלינו עם אנרגיה למעלה, כשאני מבקשת מהילה להגדיר לי בדיוק היכן האנרגיה נתקלת במחסום.
שוב זה היה משהו באזור הבטן, שגרם לה גם לחוש מחנק בגרון.
עבדנו עליו עם דימויים של אהבה ומלאכים. ב"ה הוא יצא מהפה. היא ירקה אותו החוצה, אולי גם קצת הקיאה.
שוב הרגשתי כמו סוג של דיבוק או שד שיוצא ממנה... זה היה מסעיר ומפחיד למדי...
כשנרגעה כעבור שעה, חשה הילה הקלה גדולה וסיפרה לי שראתה עכשיו את הגילגול הקודם שלה, בו היא הייתה ילדה נרדפת בשואה, שסיימה את חייה בגיל מוקדם מדי.
היא אמרה שזה השפיע לה בדברים מסוימים על חייה הנוכחיים, ועכשיו, ב"ה, היא השתחררה מזה.
כמו כן היא גם התוודתה בפני שאין לה שום זכויות.
מכיון שהיא קצת מתַקשרת בעצמה, היא ידעה שתגיע למצב קרוב למוות ומה שיעזור לה זה רק זכות הרבים ותפילות של הציבור.
כך הבנתי איך היא נכנסת בקלות למצבים האלה של התבוננות פנימית.
הסתבר שיש לה ניסיון עם שיטת סילבה וגם את הקטע של תיקשור.
בסוף הטיפול אמרה לי הילה שהגעתי לה משמיים, כי הניקיון שבי מאפשר לי להיכנס לתוכה בקלות, בלי התנגדויות.
מה רבו מעשיך ה'.
סופסוף הגעתי לטפל בהילה, שבעצם ביקשה הרגעה בעקבות ההלם על בשורת הסרטן השוכן בגופה ועל חומרת המצב.
שמתי ברקע מבער עם שמן לבונה, הידוע בסיועו לשלווה ולמדיטציה, והתחלתי לעשות להילה רפלקסולוגיה עדינה מאד ומלטפת.
כשהתחלתי להעביר לה אנרגיה חמה ושוטפת דרך כפות הרגלים, היא אמרה פתאום שהיא מרגישה חום נעים עולה במעלה רגליה, אך נתקל בהתנגדות באזור הבטן.
עברתי לשבת לצידה והנחתי את ידי בנקודות ג'ין שין בכתף ובירך.
בהסכמתה, התחלתי לעבוד עם דימיון מודרך.
לא ממש ידעתי מה אוציא מפי. התפללתי לקב"ה שינחה אותי מה להגיד והמילים כמו קלחו מעצמן;
כיוונתי אותה להביט פנימה לאזור החסום והמתנגד ולתאר לי מה היא רואה.
הילה ראתה מערות.
עצמתי את עיני וראיתי בדימיוני יצורים מפלצתיים ועתיקי-יומין ששכנו המערות הללו, מלאי אבק ומזקינים, עם עיניים מאד מסכנות.
הדרכתי אותה שתדמיין שמש באזור מקלעת השמש, שזורחת ומאירה את המערות החשוכות עם היצורים שאולי הפחידו אותה, שתביט להם בעיניים, תקבל אותם באהבה ותיפרד מהם לשלום.
הילה אכן נפרדה מהם, לא בקלות.
ואז התחיל לכאוב לה מאד באזור הכבד.
שם היא ראתה והרגישה את היצור הכי מפחיד ואלים.
גם אני ראיתי אותו מול עיני: מעין תמנון שחור ושעיר, עם המון רגליים מתפתלות, שאחוזות באיברים בסביבה ומהודקות אליהם בחוזקה.
נלחמנו בו בכל הכוח:
הדרכתי אותה לעמוד מולו ולהרגיש את כל הכוח והעוצמה של התפילות שכולם מתפללים עבורה, ושתעקור לו רגל אחר רגל ותנתק אותו מכל איבר שהוא נאחז בו בתוכה, שתמיס אותו עם העוצמה של האור החזק שעכשיו נמצא בה.
אמרתי לה שעלולים לעלות מתוכה רגשות, תמונות ומחשבות, שהיא יכולה להוציא בנשיפות ובבכי.
הילה ממש נכנסה לאקסטזה, התנשפה ובכתה, ויחד צעקנו לדבר הזה שיצֵא, כמו דיבוק!
לבסוף, אחרי שעה ארוכה של מכאובים ומאמץ - הוא יצא, ברוך ה'.
זו הייתה הפעם הראשונה בה ניקינו את הכבד.
הילה שכבה לנוח ולהתאושש מהחוויה, שתיארה אותה כמו לידה...
(גם אני התרגשתי מאד וישבתי לנשום עמוק על כיסא לצידה)
היא אמרה שהרבה כעס יצא ממנה, כעס של שנים, שקשור לחוויה שעברה בילדותה.
לדבריה היא הרגישה כבר שנים שהכעס הזה נמצא בה, אבל מעולם לא היה לו שם, והוא בא רק בהבזקים.
עכשיו היא ראתה אותו במלואו ונפטרה ממנו לשלום.
כעבור יומיים באתי שוב אל הילה:
י"ב אלול 11/9
גם הפעם התחלנו מכפות הרגליים ועלינו עם אנרגיה למעלה, כשאני מבקשת מהילה להגדיר לי בדיוק היכן האנרגיה נתקלת במחסום.
שוב זה היה משהו באזור הבטן, שגרם לה גם לחוש מחנק בגרון.
עבדנו עליו עם דימויים של אהבה ומלאכים. ב"ה הוא יצא מהפה. היא ירקה אותו החוצה, אולי גם קצת הקיאה.
שוב הרגשתי כמו סוג של דיבוק או שד שיוצא ממנה... זה היה מסעיר ומפחיד למדי...
כשנרגעה כעבור שעה, חשה הילה הקלה גדולה וסיפרה לי שראתה עכשיו את הגילגול הקודם שלה, בו היא הייתה ילדה נרדפת בשואה, שסיימה את חייה בגיל מוקדם מדי.
היא אמרה שזה השפיע לה בדברים מסוימים על חייה הנוכחיים, ועכשיו, ב"ה, היא השתחררה מזה.
כמו כן היא גם התוודתה בפני שאין לה שום זכויות.
מכיון שהיא קצת מתַקשרת בעצמה, היא ידעה שתגיע למצב קרוב למוות ומה שיעזור לה זה רק זכות הרבים ותפילות של הציבור.
כך הבנתי איך היא נכנסת בקלות למצבים האלה של התבוננות פנימית.
הסתבר שיש לה ניסיון עם שיטת סילבה וגם את הקטע של תיקשור.
בסוף הטיפול אמרה לי הילה שהגעתי לה משמיים, כי הניקיון שבי מאפשר לי להיכנס לתוכה בקלות, בלי התנגדויות.
מה רבו מעשיך ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה